הקונספציה: כיצד נכשלו המודיעין והביטחון של ישראל לפני המלחמה
סקירה כללית:
לקראת המתקפה הבלתי צפויה של חמאס על ישראל, מודיעין חלש וחוסר פיקוח צבאי אפשרו לקבוצה הפלסטינית להשיג מכה הרסנית. מאמר זה, שופך אור על הכישלונות הללו.
האזהרות שהוחמצו:
למרות שהמודיעין ציין זינוק בפעילות הרשת המיליטנטית של חמאס לפני התקיפה, ההתראה לא הביאה לפעולה. או שכוחות החזית לא קיבלו אותה או שהתעלמו ממנה. כתוצאה מכך, מל"טים של חמאס השביתו במהירות את רשתות התקשורת והמעקבים הישראליים, לרבות המערכת החכמה "רואה-יורה", ואפשרו למחבלים לפרוץ את גדר הגבול ללא מאמץ. תקלה זו הובילה למותם הטרגי של למעלה מ-1,200 ישראלים והותירה יותר מ-3,000 פצועים.
כשלי ליבה שזוהו:
נקודות עיוורות מודיעיניות: ערוצי תקשורת פלסטיניים מרכזיים לא נוטרו.
הסתמכות יתר על מעקבים: ישראל הייתה תלויה במידה רבה במערכות שחמאס ביטל בקלות.
הפסדים מוקדמים: בשלב הראשוני של התקיפה, חמאס תפס בסיס שבו שוכנים קצינים בכירים, מה שביטל תקשורת עם יחידות אחרות.
איתותים מטעים: ישראל לקחה בעירבון מוגבל את התקשורת הפנימית של חמאס, מה שהצביע על חוסר הסלמה צפויה.
יואל גוז'נסקי, פקיד לשעבר ב-מל"ל, ציין: "השקענו מיליארדים במודיעין על חמאס. ובכל זאת, הכל התפורר ברגע".
הערכת איום שגויה:
לפני המלחמה, ראשי צבא וביטחון לא העריכו את האיום של עזה. המיקוד עבר לעבר איומים מגבול הצפון, בעוד שהפגיעה הפוטנציאלית של חמאס כמעט לא נחשבה. שיקול דעת מוטעה זה החריף כאשר ישראל הפחיתה את נוכחות הכוחות בגבול עזה, והקצאה מחדש כוחות לאזורים אחרים כמו הגדה המערבית, בהתבסס על ההנחה "שהסתכלות מרחוק" תספיק.
האלוף ישראל זיו הגיב: "הפחתת הכוח הייתה הגיונית בהתחשב בחוסר מנוצחותה של הגדר". עם זאת, מה שנקרא בלתי מנוצח הפך מהר מאוד לכלום. חמאס ניצל את הפגיעות של מערכות מרוחקות על ידי התמקדות במגדלי תקשורת. התוצאה? הכוחות לא היו מודעים לחדירת חמאס ולהרס הגדר לאחר מכן.
חדירת חמאס הייתה עצומה ומהירה. למעלה מ-1,500 חמושים חצו את הגבול במספר נקודות, והגיעו ללא קושי למספר בסיסי צה"ל. המצב הוחמר עוד יותר כאשר חמאס כבש את מפקדת האוגדה, הוציא להורג קצינים בכירים רבים והקשה על מהירות התגובה.
ה"ניו יורק טיימס" דיווח, "לקח שעות עד שחיל האוויר הגיע למקום, למרות שהבסיסים נמצאים במרחק דקות ספורות בטיסה".
סיכום:
ההשלכות ההרסניות של פיקוח ביטחוני ומודיעיני זה מדגישות את הצורך בערנות מתמדת ואת הסכנות שבזלזול באיומים פוטנציאליים. הפרק משמש כשיעור מכריע בנוף המתפתח ללא הרף של לוחמה ומודיעין במזרח התיכון.